בימים אלה אני מקשיב לעצמי. תוהה את מחשבותיי, מרגיש את הרגשותיי. אני פנוי לזה. אני מתבונן על חיי ותוהה לעצמי, כיצד זה שאני מתאמץ כל כך, עובד יום וליל ,נותן את כל כולי ועדיין נשאר עם תחושת חוסר ואי שקט פנימי? כיצד זה שאשתי ואני עושים הכל כדי שיהיה לנו טוב ועדיין זוהי לא באמת חוויית חיינו?
מתחים, כעסים ,תסכול ולחץ מאפיינים את חיי. מה תכליתם? מה הסיפור של החיים האלה ? של חיי שלי? מה המשמעות של החיים שלי? אני בטוח שיש משהו יותר מזה. אני יודע את זה. אני מרגיש זאת בתוכי.
אולי, אולי אני לא בכיוון הנכון? אולי יש עוד דברים שאני לא יודע ומכיר?
אבל כל העולם מתנהל ככה. לא רק אני. אז כיצד זה יכול להיות שיש אמת אחרת. והאם יש??
כנראה אלו מחשבות סרק. אבל לא. אני באמת מרגיש ריקנות וחוסר תכלית . זו האמת הפנימית של חיי. אני יודע אותה. רק אני יודע אותה. אני מרגיש את זה היטב בתוכי . את תחושת החוסר . נכון שאני ממשיך את חיי ועושה כל שביכולתי להגיע לחיי שקט ושלווה אבל כלום לא עוזר. שום הצלחות בקריירה , רכוש , ידע , חופשות בחול…ניסיתי הכל. כלום מאלה לא נותנים את המענה לשקט הפנימי. תמיד קיים בי אי שקט.
הילדים שלי, הבית האשה המשפחה כל אלו נוגעים בי. מקור גאוותי . באמת. הבית והמשפחה מאפשרים לי מרחב שבו אני מוכן ורוצה להרפות בו אלא שגם אז כועסים עליי כשאני מרפה. ואז הבית הופך למקום מלא כעס ותסכול. גם בנוכחות האנשים הכי אהובים עליי אני לא מצליח להרגיש שקט ושלווה. חום ורכות…
אני מבולבל. אני רוצה לדעת מה אני יכול לעשות. איך מוצאים את השקט הפנימי באמת . הפער הזה בין המאמץ הגדול שלי לאמת הפנימית שלי – מטריף את דעתי. אני מתאמץ יותר. משתדל יותר. מנסה בכל כוחי להבין… דבר לא עוזר. מתסכל ומאכזב.
מסתרי החיים עדיין נסתרים ממני. החיים ממשיכים ותכף אחלוף מהם . אני לא רוצה לסיים את חיי בתחושת פספוס . לבזבז את הזכות שניתנה לי. אני לא רוצה לעבוד כל חיי כל כך קשה ולסיים את חיי כאילו לא קרה דבר באמת משמעותי. כאילו לא מלאתי את תפקידי . כאילו וויתרתי עליהם…על החיים שלי על האמת שלי….
הדיאלוג הזה קיים בלבבות רבים וטובים המבקשים להכיר בחיים ובאמיתותם. זה לא סתם.
כל אחד יכול לבחור האם להמשיך בחייו כפי שחי אותם עד עכשיו או להקדיש את זמנו ואת מרצו לגלותם.
זוהי זכות החיים שניתנה לכל אחד ואחד בחייו. ויש דרך הממתינה בסבלנות שתכירו בה ותבקשו זאת לעצמכם. שתרצו ותבקשו בשבילכם . שתבחרו בחיים. שתבחרו לממש את הזכות האישית שניתנה לכם ,לעבור דרך ולדעת בליבכם שזכיתם להכיר בם. שזכיתם לטעום את טעמם ,את תכליתם ואת משמעות חייכם.
ימי קורונה ימי חסד הם. ימים בהם כל מה שחשבנו והיינו רגילים לעשות , כל חיינו כפי שידענו נעצרים באחת. זהו זמן להתבונן בכנות על חוויית חייכם ולבחור .
ימי מועד בחירתכם והוצאתכם אתכם מעבדות לחירות.
חג שמח!
שולי
.