הרבה דברים מפתים ומושכים את עיננו ואת רצוננו. שפע אינסופי. יכולותינו אף הם, רבים וניתנים לפיתוח . אך השאלה היא, כיצד נוכל להיות בצמיחה והתפתחות במידה הנכונה והאפשרית למימוש באופן שמשמח לב ומוצלח גם יחד. כיצד נוכל לחוות חוויית משמעות ונדע בתוכנו שהינה מצאנו תשובה לליבנו . זוהי שאלת השאלות והתשובה לשאלה זו נמצאת בדיוק במקומות בהם לא חשבנו. פשוטו כמשמעו.
התנועה קדימה , ההנעה והדחיפה למימוש רצונות ואפשרויות היא תנועה של חיות והגשמה עצמית . זוהי תנועה שדרכה אנו חווים משמעות ויכולות אישיות . תנועה היוצרת שינויים ומשפיעה כמניעה לכיוון חדש . טוב יותר. זהו הרצון המהותי להשפעה כמיטיב ומשמעותי בעולם.
ההצלחות מזינות את החוויה של המימוש העצמי ואנו ממשיכים לרצות, לשאוף, להכיר חזון חדש ולהניע למימושו. החוויה של הצבת חזון והיכולת להגשימו, ממכרת וממלאה תוכן ואתגר, ואנחנו מתמכרים לחוויה זו של חיינו כמגשימים כאילו הכוח המניע הזה הוא המשמעות והתוצאות הן המוכיחות את ערכנו.
הדפוס הזה הוא דפוס של מצוינות . והוא מבורך. דפוס של השפעה וקידום. דפוס של יצירה והתחדשות .דפוס של עשיה ותרומה . דפוס של אתגרים מחיים ותנועה של חיים לעבר הגשמתם במלואם.
אך האמת השלמה היא, שהמצוינות הזו יכולה גם להיות בעוכרינו. כאשר הדחיפה להשגה הופכת להיות מהות חיינו ותפקידנו בעולם, משהו נשכח מליבנו. החסרה של יחס עדין ורך לצרכים ולמגבלות האנושיות שאנחנו. לפער המתקיים בין הרצוי למצוי ולתחום שליטתנו , ואז המצויינות חוברת להבנות של דרישה, של נוקשות נחרצת, המתייחסת לעתיד המכוון קדימה לעבר הגשמת המטרה. ההתייחסות לעתיד מחסירה את היחס מההווה. הנוקשות מתייחסת לעתיד, הרכות מבינה את ההווה .שמה לב לעכשווי המתקיים ומתוך הכרת הטוב שבו. מקבלת בחום מבין תהליך.
ההתקדמות ששמחה ומתרגשת מהרצון וממימושו, יכולה להיות הדבר שאותו אנחנו מקדשים ,ולו אנו משועבדים – מבלי שים לב. מבלי חיבור בעצם. היות והחיבור יכול להתקיים רק בעכשווי.
לעתים החיים מזמנים עצירות המבקשות לרמז ולכוון אותנו למידה של איזון. איזון ההפרה שנוצרה מתוך התחזקות דפוסי השליטה והנוקשות שכביכול הם אלו שהובילו לתוצאות. איזון המתרחש מתוך יחס מבין פער בין רצוי למצוי ושוזר את החיבורים בתוך הפער הזה. שזירה המתגלה כמשמעות חיים. אומנות החיבור בין מצוינות ורכות. התהליך כולו מקבל ממד חדש.
האם אנחנו יכולים ויודעים לנהל צמיחה כמלווי תהליך ? האם בליבנו המידה המבינה צרכים לצד יכולות ? האם אנחנו מכירים בחום המבין לב ומאפשר את החיבור או שאנו חזקים ודוחפים מתוך כוח ונחישות לעבר המטרה המיוחלת והחשובה ?
חכמת הצמיחה והשינוי הינה הבנה עמוקה של תהליך וצרכים קיימים כחלק מהיותנו אנושיים ומתוך יכולת לאהוב את עצמינו גם כזקוקים , כלא יכולים, כלא מבינים ולהכיר בעדינות וברכות של החיים המתקיימים בכל עת , ולדעת להיות טוואי הדרך בחום לב ובמצוינות גם יחד. טוואי המכיר במטרה אך גם בהווייה הנוכחית . טוואי המכיר ברצון, ביכולות ובכאב של הפער .טוואי היודע את סוד החיבורים ואת משמעותם לחוויית חייו ולמשמעות חייו שלו ושל חבריו .
הנוקשות הינה מאפיין של התרחקות מהבנת הלב. בדרך כלל מאפייניה יהיו השגת יעדים ותוצאות מרשימות החסרים את השמחה וחוויית החיבור . ההבנה שחוויית החוסר הפנימי קשורה למשימה עצמה, מובילה אותנו לחפש משימה חדשה . אחרת , נעלית יותר. כאילו זה מה שיתן מענה לליבנו .
המענה נמצא בהבנת החיבור בין מצוינות ורכות. תבנית של מצוינות ונוקשות קיימת והגיונית ברוב המקרים. לגיטימית כהכרחית להשגת מטרות. אכן זוהי תבנית המצליחה להשיג תוצאות אך גם מותירה לצידן חוויה של חוסר לא מובן והצלחות עקרות .
אז מהו הגבול הדק הקיים והמחבר בין מצוינות ורכות? היכן הוא נמצא ואיך ניתן להבין אותו?
התשובה נמצאת ביחס של מוביל הדרך, אל עצמו.
האם מחסיר מעצמו צורך של חום ורכות ? האם מתנגד להיות זקוק ועדין ? האם מבין את שבריריות החיים ? האם מתייחס לצרכים בחום ואהבה או כ"מפריעי דרך" וחסרי ערך ? האם קיימת בליבו הבנה לחוסר המתקיים בתוכו לצד הדרישה אותה הוא יודע לקיים ? מתי דרישה הופכת לשמחה ? האם השמחה תלויה בתוצאות ? האם ערכו תלוי בם ? האם קיימת הנאה של חיבור בתהליך ? האם קיימת תשומת הלב לכאב החוסר ביחס ? האם קיימת הקדשה והתייחסות לחלקים אלו באותה מידה של התייחסות לחלקים ה"חזקים" שלנו?
כל אלו שאלות הקיימות בלב איש. שאלות שנכון והכרחי לשים לב אליהן. שאלות המובילות להבנה מפוכחת ושלמה של חיים.
האיזון בתהליך הצמיחה , ההבנה של השלם וחלקיו , הקבלה של כל הצבעים המרכיבים אותו והשמחה בם ללא תנאי בהישגים ובתוצאות, הם אלו המאפשרים תנועה של חיבור וזרימה השונה מתנועה של כוח ודחיפה. ההבנה הזו הופכת תנועה מדחיפה נוקשה לזרימה רכה , מנפרדות ויכולות יחיד להרמוניה משמחת, בה המוביל גם חלק בה. נאמנות זוהי תנועה חמה ונעימה במידתה ובאיזונה, ותוצאותיה יוצאות דופן ומרגשות .
זה נשמע פשוט אך עם הרצון הגדול שלנו ,ועם היכולות והכוונה להשפיע ולעשות טוב בעולם, אנחנו מתרחקים מהבנת הרווח הנסתר והמשמעותי המתקיים בין הרצון למציאות ומהצורך האנושי ביחס חם ללא תנאי ,למה שבאמת נמצא ומתקיים בו בכל עת ,והוא המאפשר חוויית חיבור.
רכות ומצוינות זוהי נוסחה בינתית , נוסחה של הכרה ותפיסה רחבה ומהותית של חיים. זוהי הבנה עמוקה של דרך המתאפשרת בהתעוררות האדם לחוויה הפנימית בחייו ולהשלמת הבנתו את עצמו, מקומו וגבולות שליטתו , מתוך חום לב אל כאב הפער וערך שאינו תלוי בתוצאות . זוהי אהבה ללא תנאי והיא סוד של חיים. יסוד של חוויית מלאות החיים כהווייתם. והשמחה בם. בינה שוזרת מצויינות ורכות המקיימים ומקבלים את השלם . בינת היכולת לתת וגם היכולת להיות מקבל.
אנחנו מצוינים כנותנים, כיכולים, כמשפעים, כמבינים, כעוזרים כמובילים ,כמצליחים ומה עם חלקינו המבקשים יחס כזקוקים, כחסרים, כחלשים, ככואבים ? אנחנו אוהבים את עצמינו כיכולים ומי אוהב אותנו כשאנחנו לא ?
מנהיגות תחילתה בהבנת הלב .הבנת הלב עדינה היא ונסתרת מההיגיון ומהמחשבה על החיים. על החיים כתוצאות ועל ערך מותנה בתוצאות.
מנהיגות היודעת מצוינות ורכות גם יחד ,יכולה להוביל דרך בהרמוניה וזרימה של חיבור ומתוך דיוק שאינו מחסיר או מפריז יחס מקיומו האישי ומהאנשים השותפים לדרך . זוהי מנהיגות של הודיה והוקרה בזכות החיבור והחיים המתקיימים בם, מתוך חום הלב והבנת המקום בעולם,. מנהיגות היודעת את עוצמתה ומלאותה בתוך התהליך כשותף זקוק לחיבור ומאפשר חיבור. כל אחד מאתנו, החווה חוויית חוסר פנימי שאינו מובן, אי שקט שאינו נותן מנוח המתקיים גם לצד תוצאות והצלחות, מוזמן לעצור ולהבין את השלם. את החלק העדין והנסתר מההיגיון ומההבנה הקיימת ,מההיכרות הנוכחית של הוויית החיים כמניע ודוחף , ולעבור דרך של התעוררות והרחבה של תפיסת חיים חסרה שאותותיה מבקשים את השלמתה.
זוהי משימת חיים ותכליתם. זוהי מנהיגות פנימית המבקשת למצוא מענה לחוסר הפנימי, ולמצוא משמעות אמת .זהו מסע פנימי של התעוררות ואומץ של הרפיה מהבנה קיימת. מתפיסה החסרה את הבנת הרכות והחום של החיים. את עדינותם ושבריריותם . זהו מסע של התפכחות לאמת החיים כהווייתם המתקיימת באמת , ולא כפי שאנחנו דוחפים אליי הם, כביכול.